<h1>אבודרהם הלכ' ברכות שער שביעי</h1>
<h2>דף מג.</h2>
כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק על האגוז שקורין לו מושקט מברך שנתן ריח טוב בפירות כיון דפרי עץ הוה ליה כמו אתרוג. וכתב עוד על ריח קנה וקנמון וכיוצא בהם מברך בורא עצי בשמים, והרא"ש כתב המריח בקנה מברך שנתן ריח טוב בפרי האדמה כיון שעיקרו לאכילה הוי כמו האתרוג. על כשרתא מברך ב"ע בשמים פירוש שעיקרו שמן ומערבין בו כמה מיני בשמים שמכשירין אותו עד שקלט את הריח בשמן וורדים, וכעין שמן המשחה. על ריח משחא כבישא ומשחא טחינא מברכין ב"ע בשמים. פי' כבישא וטחינה שעיקרן גם כן שמן אלא שכובשין ושולקין הבשמים בתוכו או טוחנין אותם בתוכם. וכתב הראב"ד דוקא כשהעצים בתוכו אבל אם הוציא משם העצים אין מברכין עליו אלא מיני בשמים. ואם היו מעורבין בתוכו עצי בשמים ועשבי בשמים מברך ב"מ בשמים שברכה זו כוללת הכל. על ריח הוורד י"א שמברכין עליו שנתן ריח טוב בפירות. והרמב"ם כתב וורד ומי הוורד והלבונה ומצטכי וכיוצא בהם ב"ע בשמים. וכתב הרא"ש וכן נראה דודאי אינם פרי שאין עיקרם לאכילה ומי הוורד כיון שיצאו מן הוורד יש לברך עליהם ב"ע בשמים דלא גרע ממשחא כבישא. וי"א שמברכין על הלבונה בורא פרי בשמים שאינו עץ אלא קטף של אילן. סמלק הנקרא בערבי יאסמין וחלפי הים שהי' שבלת נרד וקורין לו בערבי סינביל מברכין עליה' ב"ע בשמים. השושנה הנק' בערבי סיסאן וסגלי הנקראים בערבי בנפס' מברכין עליהם בורא עשבי בשמים. נרגס של גנה ב"ע בשמים, ושל שדה בורא עשבי בשמים. על שמן אפרסמון שקורין לו בערבי בלסאן מברך בורא שמן ערב שמתוך חשיבתו קבע לו ברכה בפני עצמו. כתב הרמב"ם ג' מיני ריח אין מברכין עליהם ואלו הן ריח טוב שאסור להריח בו, וריח טוב העשוי להסיר ריח רע, וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה. כיצד בשמים של ע"א ובשמים של ערוה מן העריות אין מברכין עליהם לפי שאסור להריח בהם. בשמים של מתים ובשמים של בית הכסא ושמן העשוי להסיר את הזוהמא אין מברכין עליהם לפי שנעשו להעביר ריח רע. מוגמר שמגמרין בו את הכלים ואת הבגדים אין מברכין עליו לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר. וכן המריח בבגדים שהם מוגמרין אינו מברך לפי שאין שם עיקר בושם אלא ריח בלא עיקר. ופירש ה"ר גרשון ברבי שלמה היכי דמי בשמים של ערוה כגון קופה של בשמים תלויה בצוארה או שאוחזת בידה או בפיה אחד מן הבשמים ואסור להריח באותם הבשמים שמא יבא ליד הרגל נשיקה או קירוב בשר כי האף קרוב לפה. וגדולה מזאת אמרו אין מרפאין מגלוי עריות אפי' מהנאת דיבור שאין בו ממש כדאמרי' בפרק בן סורר ומורה (עה, א) באותו שעלתה בלבו טינא דאמרי' ימות ואל יספר עמה מאחורי הגדר ואל תעמוד לפניו ערומ' ק"ו לבריא שאין בו סכנה שאסור להריח מריח עריות ע"כ. מברכין על המוגמר משתעלה תמרתו ברכה הראויה לאותו מוגמר. ופי' תמרתו קיטור עשנו. הנכנס לחנותו של בשם שיש בו מיני בשמים הרבה מברך ב"מ בשמים, ישב שם כל היום כלו אינו מברך אלא פעם א', נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם (תוספתא ברכות סופ"ה). וכ' ה"ר מאיר מרוטנבורק דוקא כשלא הי' דעתו לחזור אבל אם הי' דעתו לחזור לא שהרי לא הסיח דעתו. הביאו לפניו שמן והדס להריח בהם (מג, ב) אם אין ברכותיהן שוות כגון שמן אפרסמון, מברך על ההדס תחלה ואח"כ מברך על השמן, ואם ברכותיהן שוות כגון משחא כבישא מברך על ההדס ופוטר את השמן כי ההדס לעולם הוא קודם. הביאו לפניו יין ושמן אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו ומברך על היין ואח"כ מברך על השמן. וכל דבר שנסתפק בברכתו מברך עליו בורא מיני בשמים ויצא ידי חובתו.
<h2>דף מג:</h2>
רז"ל כללו ברכת הריח עם ברכות הנהנין לפי שהנפש נהנית מריח הטוב כמו שנהנה החיך במאכלים הטובים כדאמרינן בפ' כיצד מברכין אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח הטוב שנא' כל הנשמה תהלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח. המריח ריח טוב אם היה זה שיש לו הריח עץ או מן העץ מברך עליו בורא עצי בשמים ואם היה עשב או מן העשב מברך עליו בורא עשבי בשמים. ואמרינן בירושלמי (ליתא לפנינו) כל שתמרתו נשארת משנה לשנה מברך עליו ב"ע בשמים, וכל שתמרתו מתיבשת וכלה בימות החורף מברך עליו בורא עשבי בשמים. ואם אינו לא מן העץ ולא מן האדמה כגון הבושם הנקרא בערבי ענבר, וכגון המוסק והזבידא שהם ממין חיה מברך עליהם ב"מ בשמים. ואמרו חכמי המחקר כי האל"הענבר הוא מתהוה בקצת עינות ממעיני הים ושהאומר כי הוא מתהוה מן הטל היורד בים או רעי של דג רחוק הוא, והמוסק אמרו בו כי הוא מתהוה בצואר חיה צורתה כצורת הצבי אלא שיש לה מתלעות לבנות מלופפות כקרנים. ויש לו כמו כיס בצוארה ומתקבץ שם תחלה כעין דם ואח"כ חוזר ונעשה מוסק. והזבידה אומר כי היא זיעת חיה כמו חתול שגורדין אותה מתוך הביצים שלה, ואנשים רבים העידו לי שראו זה החתול בארץ הזאת. ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג ותפוח מברך עליו שנתן ריח טוב בפירות. ופירשו התוס' דדוקא שלקחם כדי להריח בהם או לאכילה ולהריח בהם. אבל אם לקחם לאכילה והריח בהם כיון שלא נתכוון להריח בהם אינו מברך כלום. והכי מסיק בברכות בפ' אלו דברים (נג, א) דכל מידי דלאו לריחא עבידי לא מברכין עליה.
